בית המשפט נגד המשפחה
בתהליך שהתמשך על פני כמה פסיקות הפכו בתי המשפט בישראל את המשפחה מיחידה חברתית, למקבץ יחידים שכל אחד מהם הוא ישות משפטית. בכך הם שללו את המודל השמרני, הפקיעו את המודל היהודי, ואימצו קו עם התפיסה הפרוגרסיבית הפוסט משפחתית.
אתר "ישיבה", מתוך העיתון בשבע
אלול תשע"ח
בז' מרחשוון תשע"ג ניתן בבית משפט המחוזי פסק דין, אשר עסק בשאלת פיצויים על בגידה בין בני זוג נשואים.
התיק המשפטי עסק באחריות המוטלת על אדם שבאשמתו התערערה שלמות התא המשפחתי. בית המשפט קבע כי אין חובת פיצויים על בגידה ביחסי אישות, אולם הדיון המשפטי חרג הרבה מעבר לחובת נזיקין: "משהחליט בן זוג נשוי... לנהל מערכת יחסים עם אחר... זכותו לעשות כן... קשר הנישואין אינו יוצר בעלות על גופו ורצונותיו של בן הזוג", כתב השופט פרגו. פסק הדין חשף עימות תרבותי בין תפיסת התורה ובין תפיסת מערכת המשפט ביחס למחויבות ונאמנות ליחסי אישות בין בני הזוג. לאמיתו של דבר הדיון חורג הרבה מעבר ליחס לנאמנות זוגית, הוויכוח הוא למעשה מהי המשפחה.
בעבר תפיסת המשפחתיות בבית המשפט העליון בישראל שיקפה תפיסת עולם שמרנית, המכירה במשפחה כיחידה חברתית אשר זכאית לתמיכה משפטית. ליבת המשפחתיות הייתה ההגדרה החברתית להסדרת יחסי אישות ויצירת מרחב אופטימלי להולדת ילדים ולגידולם. במישור הלאומי הוגדרה המשפחה בדיני המעמד האישי הנידון על פי תורת ישראל. במהלך השנים ביצע בית המשפט העליון מהפיכה משפטית ביחס לתפיסת המשפחה - מיחידה חברתית הפכה המשפחה למקבץ יחידים שכל אחד מהם הוא ישות משפטית נפרדת, בלי מחויבות הדדית בהיבט האישות. הצו האלוקי "לא תנאף", אשר ביטא את האיסור לפגום בנישואין על ידי גורם חיצוני, שימש כמגדיר מרכזי של חיי הנישואין. עם הפיכתה של המשפחה למקבץ יחידים שאין ביניהם מחויבות הדדית, הופקע על ידי בית המשפט גם תוקפו המשפטי של הציווי "לא תנאף".
השינוי במבנה המשפחתי לא התרחש ברגע אחד. המפנה החל בתיק שעסק בגבר נשוי שהתחייב לאישות לאישה אחרת. בית המשפט דן האם ניתן לאכוף את התחייבותו על חשבון מחויבותו המשפחתית הראשונית. השופט כהן הפקיע בפסק הדין את המשפחה מדיני המעמד האישי הנדון על פי התורה, והמיר את הדיון בה לדיני החוזים. השופט ויתקון הצטרף לכהן וקבע כי אין לפסול את ההסכמים הנ"ל. לדבריו: "מצווים אנו, כשופטים, לתת ביטוי ותוקף למה שנראה לנו כמשקף את דעת הציבור, והכוונה היא לחלק המשכיל והמתקדם שבתוכו". כדי להבהיר את החידוש צריך להבהיר כי חוזה שנוגד את תקנת הציבור אינו חוקי, ואינו ניתן לאכיפה בבית המשפט. קביעת בית המשפט כי ניתן לאוכפו, הגדירה את המחויבות של גבר נשוי לאישה זרה כמוסרית.
השיא במחלוקת התרבותית שייך ללא ספק לעימות עם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו: "קשר הנישואין אינו יוצר בעלות על גופו ורצונותיו של בן הזוג. המשפט אינו מכיר בעוולת ניאוף ביחסים בין בני הזוג עצמם", כתב השופט עמית, "יש לכבד את היותו אדם בן חורין... אלו הם מעיקריו של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו". אם נחדד: כבוד האדם וחירותו - מול "לא תנאף". יש לציין כי תפיסה משפטית זו זכתה לאופוזיציה משפטית, אולם עמדת הרוב בבג"ץ יישרה קו עם המגמות הפרוגרסיביות.
להשיב את הגדרות המשפחה
על פי מחקרים עדכניים האנושות נמצאת בעידן ה"פוסט משפחה". אומות שלמות, בעיקר בעלות נטייה תרבותית לקדמה ולחידושים ("פרוגרסיביות"), מתמודדות עם חוסר יציבות המשפחה ועם נתוני ילודה שליליים. ב 35 השנים האחרונות התרחשו בעת ובעונה אחת כמה תהליכים שלובים זה בזה. הילודה בארצות המערב הצטמצמה עד כדי מאזן התרבות שלילי, גיל הנישואין עלה, ועלה שיעור האנשים שאינם נישאים כלל. ואחרון חשוב: פחתה מידת יציבות המשפחה. בית המשפט במדינת ישראל אימץ למעשה תפיסת משפחתיות העולה בקנה אחד עם העמדות הפרוגרסיביות המערביות.
במובחן מהמודל הפרוגרסיבי, לתורת ישראל ישנו מודל עם הוכחת הצלחה של אלפי שנים למשפחתיות יציבה ובת קיימה. במרכז המודל עומדת המחויבות ההדדית ליחסי אישות. לתורה יש התייחסות לשני מודלים משפחתיים: המודל העולמי והמודל היהודי. המודל העולמי מתחיל בהסכמה של האיש והאישה לחיות חיים משותפים, וביישומה בפועל ללא צורך בקידושין. לאיש ואישה שחיים כזוג ישנה מחויבות לקיום יחסי אישות. האיסורים המגדירים את הנישואין הם "ודבק באשתו" - ולא באשת חברו, ו"לא תגזול". כלומר, האישה מוגדרת כאשת איש, אסורה בקשר אישות עם גבר זר ואסורה באיסור עריות על שאר העולם, והאיש מחויב לה ואינו יכול לשאת אישה נוספת בלא הסכמתה. סיומה של המערכת המשפחתית נתון בידי כל אחד מהם ללא צורך בגט, ותלוי בהיפרדות בלבד.
המשפחה היהודית מובחנת מהמשפחה האנושית בשני היבטים: א. המשפחה היהודית מורכבת משני שלבי התהוות. ב. המשפחה אינה מתפרקת בהחלטה רצונית, אלא רק על ידי גט או בפטירת הבעל.
במובחן מהמשפחה האנושית, המשפחה היהודית נוצרת בשני שלבים: קידושין ונישואין. הקידושין מפקיעים את המשפחה מהמערכת האנושית-הסכמית, ומכניסים אותה לתחום הקדושה. על בסיס הסכמתה של האישה להיכלל באיש, הוא מייחד אותה אליו ליחסי אישות ולהולדה, ואוסר אותה על כל העולם. הוא מקדיש אותה באמירתו "הרי את מקודשת לי", והיא מממשת את הקדושה. האיש מחיל את הקדושה על החיבור, והאישה מוציאה אותה אל הפועל. הזוגיות מכילה שותף שלישי - הקב"ה. הקשר מקבל תוקף אלוקי. הנישואין בישראל אינם מערכת אנושית-הסכמית, אלא מערכת הקשורה לעולם הקדושה. קיומה של השכינה בתווך, משיב את הזוג למצב של גן העדן הראשוני, האיש והאישה הופכים לישות אחת ומקבלים זהות חדשה.
השלב הבא בחתונה הוא הנישואין שבהם מיתרגמים הקידושין לחיים ממשיים. בנישואין קונה האיש את האישות של האישה, והוא מצידו מתחייב ליחסי אישות עמה מכוח מצוות "ועונתה לא יגרע". במרכז הנישואין עומד מימוש הקשר הזוגי בהיבט הנפשי והגופני, כביטוי להפיכתם לישות אחת. שבע הברכות אשר נאמרות בנישואים מביאות לידי ביטוי את ההבנה כי חיי המשפחה היהודיים הם שיבה לגן עדן. הנישואין הם מחויבות. המחויבות הופכת אנשים חסרים ובודדים, גבר ואישה, לישות אחת צלם אלוקים. התורה מתארת את בריאת של האדם: "זכר ונקבה ברא אותם... ויקרא שמם אדם". רק משהם נישאים הם קרויים אדם. הדרך להגיע אל ההגדרה המחודשת הזאת עוברת דרך ההוראה האלוקית "והיו לבשר אחד". הקשר ביניהם והמחויבות, הכוללים את כל מעגלי האישיות: הרוחני, הרגשי, הפיזי והחיבור ביניהם להולדת צאצאים, הם המביאים לידי ביטוי את איחודם ומאפשרים את ההגדרה המחודשת שלהם כצלם אלוקים. הביטוי האיסורי להגדרות אלו הוא הציווי האלוקי "לא תנאף". התורה רואה בניאוף את הפרת המחויבות הבסיסית ביותר.
בית המשפט הפקיע את המודל היהודי ובנוסף לכך שלל את המודל השמרני. נקודות החידוש היא הוצאת הצו "לא תנאף" מחוץ לתחום המשפט, וביטול המחויבות ההדדית לאישות שיצרה את החיבור והיציבות של המשפחה.
מודל התורה ניצב אל מול המודל הבג"צי: "זכר ונקבה בראם" אל מול נפרדות משפטית, "והיו לבשר אחד" ו"לא תנאף" אל מול כבוד האדם וחירותו. איחוד אל מול נפרדות. מחויבות אל מול אוטונומיה.
אם חפצים אנו בקיומה של המשפחה, על המחוקק להשיב את הגדרת המשפחה בישראל למסגרת דיני המעמד האישי כפי שקובע החוק. המשפחה היהודית היא פרויקט דגל מוצלח של אלפי שנים. קריסת המשפחה כתוצאה מהגדרתה מחדש, גם היא עובדה קיימת. כדי לשמור על המשפחה יש לאמץ מדיניות היונקת מערכי המשפחה היהודית. באופן מעשי בשלב ראשון, על המחוקק לקבוע כי ניאוף ופירוק המשפחה נוגדים את המוסר, את החוק ואת תקנת הציבור, וממילא לא יקבלו סעד משפטי במדינת ישראל. קריאת כיוון זו תהיה צעד ראשון בהשבת ספינת המשפחה בישראל למסלול הנכון.
הרב יעקב יקיר והרב יאיר קרטמן חברים במכון 'תורת המדינה' בית אורות, שבמסגרתו יצא המחקר המלא בנושא