השדולה למען הבגידה

שדולת הנשים בישראל הספיקה כבר לקעקע לא מעט מוסכמות ולהשתמש בערכאות משפטיות כדי לקדם את האג'נדות הרדיקליות שהיא מובילה.

הדוגמה המובהקת והטרייה יחסית היא המופעים בהפרדה מגדרית - מאבק בהובלת השדולה שהגיע לשיא בקיץ שעבר, במטרה לבטל אירועים נפרדים לגברים ולנשים. אבל במסמך משפטי שהגישה לאחרונה לבית המשפט בנוגע לפסק הדין המכונה 'בג"ץ הבגידה', דומה שהשדולה חצתה קו אדום נוסף ובוהק, והפעם בדרך לערעור מוסד הנישואין בישראל.

המסמך הוא למעשה כתב בקשה של השדולה להצטרף כידידת בית המשפט לדיון נוסף בהרכב מורחב של שופטים ב'בג"ץ הבגידה'.

הדיון אמור היה להתקיים בשבוע שעבר, אך נדחה בשל הגבלות משרד הבריאות. פסק הדין המדובר אינו חדש: מדובר בסכסוך ממוני ארוך שנים בין גבר ואישה גרושים, שבאו בפני בית הדין בחיפה. בצד סידורי חלוקת רכוש סטנדרטיים, התעוררה שאלה לגבי בית שירש הבעל מהוריו עוד לפני החתונה, ושבו גר מספר שנים הזוג עצמו.

האישה טענה כי דינה לקבל מחצית מהדירה, והבעל טען כי נכסים שנפלו בירושה מוחרגים מ'המאמץ המשותף' - החוק שמקנה לאישה מחצית מהנכסים של בן זוגה או ההפך, מתוך הבנה שמסגרת החיים והמאמץ הכלכלי המשותף כוללים מן הסתם גם שיתוף של הנכסים עם בן הזוג. בית הדין בחיפה קיבל את עמדת האישה, אך בערעור לבית הדין הגדול הפסיקה התהפכה, והבעל קיבל את כל הדירה לעצמו.

בין שאר הטיעונים שהעלו הדיינים לצדד בבעל, עלתה גם הטענה שלפיה ההתרועעות של האישה עם גברים זרים ובגידה שלה עם אחד מהם, מסייעת לדיינים לאמוד שכנראה לא היה בדעתו של הבעל לתת לאישה חלק בנכס באופן כזה. יודגש כי טענה זו הייתה אחת מתוך מספר טענות שעליהן נשען פסק הדין, אשר הותיר לבסוף את המצב על כנו. האישה הלכה עם פסק הדין הזה לבג"ץ, ושם השופטים סולברג ושטיין החליטו כי אין מקום לבית המשפט להתערב בתוכן ההחלטה, מפני שאין בה חריגה מסמכות בית הדין להכריע בין זוגות שהתגרשו. השופטת חיות, כאמור, קיבלה את הבקשה של העותרים לדיון נוסף בהרכב מורחב.

השדולה: "לא מענישים על בגידה"

בבקשה שהגישה שדולת הנשים להצטרף לעתירה כידידת בית המשפט, מוקדש חלק נכבד לעצם הרלוונטיות של שאלת הבגידה לדיון על חלוקת הרכוש. בסעיף 156 מסבירים באי כוח השדולה, עורכי הדין חגי קלעי וגלי זינגר, מדוע אין לתת כל משקל לשאלת הבגידה, ואגב כך מקבעים אג'נדה שהאוזן אינה סובלת באשר ליחסי האמון בתוך המשפחה. במילים פשוטות, הם טוענים כי זכותו של כל אחד מבני זוג נשואים לקיים מערכת יחסים גופנית עם בני אדם אחרים, שכן הדבר מעוגן בזכותו ובחירותו של כל פרט על גופו, ואין להטיל עליו סנקציה כלכלית בגין זה. במילים עוד יותר פשוטות - ביטול הנאמנות והמחויבות העומדות בבסיס מוסד הנישואין.

"הטעם העיקרי לדחיית עקרון האשם בחלוקת הרכוש של בני הזוג הוא בכך שהחירות לבחור עם מי, מתי ובאילו תנאים לקיים יחסי מין היא חלק בלתי נפרד מהאוטונומיה של הפרט", כותבים נציגי השדולה, "קשה לדמיין רכיב מהותי ומרכזי יותר בזכותו של אדם לאוטונומיה מאשר החירות לבחור, בכל רגע נתון, כיצד לממש את מיניותו. חירות זו אינה יכולה להיות מושא להסדרה בחוזה, וודאי שאין מקום לקבוע כי ניתן, באמצעות הקונסטרוקציה של חוזה מכללא, לצמצמה".


נציגי השדולה אינם עוצרים כאן, ומנסחים את הקביעה הזאת ככלל, ולפיו אין להעניש כלכלית בן זוג בגין מעשה בגידה: "במילים אחרות, קביעה חוזית שעניינה הטלת מגבלות על התנהגות מינית של אישה או איש פוגעת בתקנת הציבור משהיא מהווה פגיעה חמורה בליבת הזכות לאוטונומיה. במסגרת זו, אין נפקא מינה אם מדובר בסנקציה ישירה, דוגמת הטלת קנס או חבות נזיקית על בן זוג בגין פרקטיקות מיניות כאלה ואחרות, ובין אם מדובר בסנקציה עקיפה, בדמות ביטול זכויותיו הרכושיות שנוצרו במערכת היחסים הזוגית".

על אף שניתן היה להסתפק בטענה כי אין במעשה הבגידה של האישה במקרה הזה הוכחה על הבעלות בנכס, או שלא תיתכן לו השפעה בגלל קביעות קודמות של בג"ץ שלפיהן חלוקת הרכוש בגירושין היא כוללת ואוטומטית - בחרו בשדולה בטענה שמקעקעת את עצם המחויבות לבלעדיות בחיי האישות בין בעל לאישה. מיכל גרא מרגליות, מנכ"לית השדולה, מסבירה ל'בשבע' כי מטרת העתירה היא לקבע בבג"ץ את התפיסה כי אסור שלמשפט העברי תהיה השפעה על פסיקות גירושין. "לא יכול להיות שמשפט אזרחי מעניש על התנהגות כזאת", היא טוענת. "בדין העברי יש תפיסת אשם מאוד ברורה, אבל בג"ץ צריך לבטל כל אפשרות שזה יחול במשפט האזרחי. בגידה היא אולי עילה לגיטימית לפירוק נישואין, אבל לא לחלוקת רכוש. זאת בניגוד לתפיסה של אישה מורדת בדין העברי".

מתנגדות לחידוש של שטיין

בקרב ארגוני המשפחה כבר מבינים את פוטנציאל הנזק של הדיון הזה בבג"ץ, שאמור להתקיים בקיץ הקרוב, ונערכים לאפשרות הלא מבוטלת שהשופטים יקבלו את העתירה. על אף שהנטייה הברורה היא שבג"ץ יקבל את עמדתה של האישה, מהבחינה העקרונית יהיה הבדל מהותי אם יקבל אותה מכוח פסקי דין קודמים שביססו את 'השיתוף הספציפי' - הלכה משפטית שלפיה כל נכס שהחזיקו בני זוג במסגרת החיים המשותפים מקנה לשניהם זכויות שוות בו - או שיגדיל לעשות ויאמץ את עמדת שדולת הנשים, שלפיה אין כל הגבלה על חיי המין של בני הזוג במסגרת התא המשפחתי.

הרב יאיר קרטמן ממכון 'תורת המדינה' עוסק כבר חודשים ארוכים ב’בג"ץ הבגידה' ובסכנות הטמונות בו, והוא מודאג מהשינוי התפיסתי שמנסה שדולת הנשים להוביל. "מילים חדשות הן תמיד דרך להטמעת שיח סמוי", הוא פותח. "אם נתרגם לעברית מדוברת את 'משטור המיניות והכפפתה לחוזה', נקבל את המילים: אנחנו רוצים לנפץ את 'לא תנאף' ולתת לגיטימציה לחוסר נאמנות גופנית. לדעת השדולה, התפיסה הליברלית סוברת כי עצם קיומה של נורמה להתנהגות ראויה בחיי הנישואים פוגעת בחופש של היחיד לעשות עם גופו ככל העולה ברצונו. לכן הם שוללים את קיומה של הנורמה הראויה בנישואים עצמם ובתהליך הגירושין.

"רוב הציבור בישראל לא מעוניין לנפץ את עשרת הדיברות", הוא ממשיך, "רוב הציבור מעוניין שהחתונה שלו תכלול באופן פשוט נאמנות ומחויבות הדדית, כך שאינני מבין את מי כל הארגונים הללו מייצגים. לפי 'בקשת הידידות' של שדולת הנשים בישראל, החתונה כהגדרה לא כוללת נאמנות. דמיינו לעצמכם שלאחר סיום החופה, עורך החופה מכריז ואומר: 'אומנם יצחק ורבקה התחתנו, אבל למעשה הם יכולים לעשות עם גופם מה שהם רוצים, מתי שהם רוצים. כל אחד מהם אוטונומי על גופו, הם לא מחויבים זה לזה, ולא חייבים לעדכן זה את זה בעניין'. לאף אחד מהאורחים לא יהיה תיאבון אחרי זה. רק ההבנה שלנו להיכן הדברים מגיעים, והטמעה שלה בציבור כולו, יכולה לעצור את המגמה הרעה הזו".

לצד ההכרעה בשאלת הנאמנות והמחויבות במשפחה בישראל, דיון נוסף הצפוי בבג"ץ בקיץ הקרוב עתיד להכריע בשאלת האוטונומיה של בתי הדין הרבניים בתחום המשפחה. מאז הלכת בבלי בשנות השמונים, בתי הדין הרבניים אנוסים לפסוק על פי החוק הישראלי והלכות בג"ץ בנושאים הממוניים שנגזרים מגירושין של בני זוג. פסק הדין הראשון בעניין 'הבגידה', שניתן על ידי השופטים שטיין וסולברג, פתח את הפתח להחזיר את שיקול הדעת ההלכתי לידי הדיינים.

השופט שטיין כתב שהגם שאינו מסכים עם המסקנות, אין הוא מתערב בפסק הדין מפני שהוא ניתן בסמכות. בזאת הוא אישר למעשה את האוטונומיה של בית הדין לדון על פי המשפט העברי גם בשאלות הממוניות בגירושין. ההתנגדות לפסק הדין הזה התעוררה לא מעט בשל הנקודה הזאת, שהדליקה נורות אדומות אצל ארגוני הנשים. בחודשים הקרובים נדע אם תהיה תקומה לגישה המרעננת של שטיין, או שפנינו בחזרה אל דחיית משפט התורה ורוח המשפחה היהודית.