רבים מהמפגינים נגד הרפורמה המשפטית לא יודעים איך נראה סוס. כלומר הם ודאי יודעים שיש לו ארבע רגליים וזנב, אבל הם לא יודעים איך נראה סוס משטרתי דוהר לתוך קהל אנשים כשעליו רכוב שוטר המכה עם אלה משטרתית באנשים העומדים.

הם גם מעולם לא שכבו על הרצפה כששוטרים חובטים בהם באלות בכל חלקי גופם, ולא נחקרו כשהם מוצמדים לכיסא שעות עם ידיים קשורות. ריח מצחין של ביוב חומצתי שלא יורד מהבגדים והנעלים, הם מכירים רק בהצפה בבית, לא בזרם ישיר של בואש ממכתזי"ת לכיוונם.

אולי יותר מדויק לומר שהם כן מכירים, על גבי המסך, בתמונות, כשבצד השני תמיד ניצבים אנשים אחרים שנראים אחרת, שחושבים שונה מהם, לבושי שחורים, חובשי כיפות, שחומי עור. וכשזה ה'הם', זה מרגיש להם, למתנגדי הרפורמה, אחרת לגמרי, ש-ל'הם' היה מגיע, שאסור לתת ל'טפילים' לחסום כבישים ולשבש את הסדר החברתי, שאת האנרכיה של ה'הם' מדבירים בכוח.

לאחר המחאה של יוצאי אתיופיה, התראיין אחד ממפכל"י המשטרה בדימוס, לדבריו, מי שטוען שהמשטרה מפלה בין אזרח רגיל, לאתיופים או חרדים או מתנחלים, טועה ומטעה. כלומר יש אזרח רגיל, ויש את השאר. העמדה הזו צצה כמעט בכל ראיון של ראשי המדברים. יאיר לפיד, כשעימת אותו עמית סגל לגבי עמדתו על חסימת כביש בגירוש מגוש קטיף, טען כי מדובר פשוט באנשים אחרים, דן חלוץ, שטען שמתנגדי הרפורמה הם עיקר החברה וכל השאר טפילים. פעם אחר פעם נשמע מפיהם העיקרון; אנחנו האיכות והמרכז, אתם בשוליים... אבל כשהתפיסה הזו חלחלה למשטרה זו כבר סכנה משטרית.


בין תפקידי המשטרה המרכזיים נמצא השמירה על הסדר הציבורי. משמעות המונח הפשוט של שמירת הסדר הציבורי היא היכולת לנהל חיים ציבוריים תקינים ללא הפרעה. כלומר, אם חוסמים כביש, צריך לפנות את מי שחוסם את הכביש. יהא אשר יהא. אבל בעומק, חלחלה לתוך משטרת ישראל ההבנה, כי שמירת הסדר הציבורי, משמעותו הוא גם שמירת הסדר החברתי. ואם בסדר החברתי ישנה היררכיה ברורה בין אדוני הארץ למשרתיהם, תפקיד המשטרה לשרת את הסדר החברתי הזה. אם הסדר החברתי כולל קבוצת מיעוט המחליטה, גם אם באופן נסתר, על מדיניות הרוב, צריך להגן על הסדר הזה. אם הקבוצה הזו מחליטה, כי אין משמעות ללאום היהודי בארץ ישראל, יש לעגן את זה במדיניות משטרתית ניטרלית, גם אם פורצות מהומות על רקע לאומי.

מה שתרם יותר מכל לחלחול ההבנה הזו במשטרה, היא המהפכה המשפטית של אהרון ברק. אחד מיעדי המהפכה, היה משטרת ישראל. כי אם משטרת ישראל היא חלק ממערכת אכיפת החוק, ואם החוק אינו ההסכמות שאליהם הגיע הציבור על ידי נבחריו, אלא ההחלטות בכל תחומי החיים של קבוצה קטנה וסגורה, המחליטה לפי עולם הערכים שלה עצמה, אז החוק הוא בג"ץ ולא הכנסת. ברק הבין את התהליך הזה לעומקו – גיוס גופי הביטחון להיות גופי הביטחון של בג"ץ. בכל ראיון משמעותי אתו הוא מציין את העיקרון, מי שאתו ילכו גופי הביטחון, הוא הריבון. כך, בתהליך מתמשך וסמוי, עברה הנהגת משטרת ישראל מארגון המונהג ומובל על ידי ממשלת ישראל לגוף שנמצא תחת פיקודו של בג"ץ. או במילים אחרות, ממשרתי העם למשרתי אליטה.


מתחת לפני השטח הפכה המשטרה, ממשטרת ישראל למשטרת בג"ץ.

ההשלכה הנכרת לעין כיום היא התפיסה של בכירי המשטרה שהחברה הישראלית בנויה מזרם מרכזי ערכי אליטיסטי (השמאל), ושוליים נוספים, ואם התפקיד המשטרתי הוא שירות המרכז הערכי, לאליטה מותר ללכת בכביש. לאנשי השוליים אסור. הכביש נועד לזרם האליטיסטי, המדרכה לשוליים. ואם אישה מ"השוליים" הולכת ברחוב עם ילדיה, מעירה ליועץ המשפטי מ"האליטה", 'שבת משפטים בושה', הערה שאינה מסכנת אותו או את הסדר הציבורי, היא נלקחת לחקירה בשבת, ועל פי הפרסומים בתקשורת, השוטר עצמו מבין שהמעצר הזה אינו הגיוני, אבל נאלץ בהוראה של בכירי המשטרה לעצור אותה, זה מעיד כאלף עדים על כך שהמשטרה מגינה על הסדר החברתי ולא על הסדר הציבורי.

משטרת בג"ץ.

את העמדה הזו ניתן לשמוע מכל מיני 'לשעברים' למיניהם, מפכ"לים, ניצבים. ברור להם כי הם משטרת בג"ץ, לא משטרת ישראל.

אולם מי ששבוי בקונספציה השגויה הם בכירים, מפקדים שהגיעו לרמות הבכירות לאחר שעברו במסננת הזו. כל אותם אנשים שכדי להתקדם ולא לחטוף תיק או הדחה יישרו קו. בעבר כבר הייתה לנו מלחמה, לא מזמן, של קונספציה שגויה ומהוססת, ומי שהציל את המצב היו החיילים הפשוטים ודרגי הביניים. גם עכשיו למזלנו, רוב העם היהודי לא נמצא שם. לא שוטריו ולא חייליו ולא מפקדיו. רוב העם היהודי תופס את תפקידה של המשטרה כמשטרת ישראל, לא כמשטרת בג"ץ. ואת גופי הביטחון כמגינים על העם, לא כמשרתיהם של אליטה קטנה. רוב העם היהודי גורס, כי הריבונות על ארצנו היא של העם היהודי, לא של קבוצת מיעוט כוחני, רוב העם היהודי הצביע בבחירות האלו בדיוק כדי לשנות את המצב הזה. וברוב הזה כוחה ומהותה של הרפורמה.

ויש בידינו הרבה מה לעשות. חוץ מלהצביע בקלפי ולתת כוח לנבחרי הציבור. הבכירים וה'לשעברים' הללו יכולים להחליט שהם משטרת בג"ץ. אבל הכוח נמצא בידיו של העם היהודי. ידע כל גבאי בית הכנסת כי כשהוא מעלה לתורה בבית הכנסת איש בטחון, או מתפלל לשלומם, יתפלל לשלומם כחיילי ושוטרי ישראל. תדע כל אם עבריה, כי כשבנה מגיע הביתה, תחבק אותו, ותאמר בני אתה שליח של עם ישראל ושל ריבונו של עולם. ידע כל אב, כי כאשר הוא אוסף את בנו מהאוטובוס בדרכו הביתה יטפח על שכמו ויאמר לו, בבחירה בין בג"ץ לעם ישראל, אנחנו עם ישראל.

הכותב הוא ראש מכון תורת המדינה