מאז ראשיתה של שיבת ציון בעת החדשה ותחילת ההתארגנות לקראת מסגרת לאומית שתהווה את התשתית השלטונית למדינת ישראל העתידית, התנהל דיון ציבורי בשאלה על אילו מערכים תושתת המסגרת הלאומית המתחדשת?

במשך אלפיים שנה, בהן ללאום היהודי לא היייתה מסגרת מדינית, העולם הערכי, המוסרי והמשפטי שלו עסק ברובו ברשות הפרט והקהילה המצומצמת. המסורות המדיניות והשלטוניות של העולם ההלכתי לא היו מפותחות דיין להוות תשתית אטרקטיבית לכיננונה של המלכות המתחדשת. הריק הערכי הזה שאב לתוכו ערכים מעולמות אחרים והמסגרת המדינית המתהווה החלה יונקת ממקורת זרים.

גדולי ישראל שבדור ההוא אזרו חייל והחלו עוסקים ביצירת תשתית יהודית לכינונה של ממלכה המונחית על ידי התורה. בעוז רוח ובגדולה תורנית, במסירות נפש ובנחישות עמלו בחידושה של תורת הכלל. "קנא קנאתי קנאה גדולה למשפטי תורת חיינו תורת סיני", כותב בעל ה"ציץ אליעזר" בחיבורו הלכות מדינה. והוא מוסיף: "לכן אזרתי כגבר חלצי.. לגשת אל הקודש פנימה, לחבר חיבור כולל ומקיף על הלכות תורת מדינתנו העיברית מדינת עם ה' ..ולהראות לפני המלך והשרים, כי אמנם חוקי האלוקים ותורותיו.. די אונים להם לפתור את כל בעיותיו המשטריים והמדיניים"

יצירת תשתית זו חייבה גדלות בתורה, יצירתיות והבנת המציאות לעומקה. וכך מנסח הרב גורן בהקדמתו לספרו "משיב מלחמה", העוסק בעיניני צבא, מלחמה ובטחון: "שונה היא פסיקה זו מפסיקה הלכתית אזרחית רגילה ..באשר הנושאים שבספר זה, אין להם מסורת רצופה של פסיקה מדור דור אין להם חלק מקביל בשלחן ערוך ולא בספרי הפוסקים מאז מלחמת בר כוכבא ..לא היו הלכות צבא ובטחון לאומי אקטואליים בחיי העם..."

אולם תנופה זו של יצירה רוחנית משמעותית ועמוקה, נעצרה כמעט לחלוטין. משזיהו גדולי ישראל כי המוסדות הלאומיים אינם מאמצים את הדרכתה של מערכת הערכים היהודית, ומשאימצה ההנהגה הציונית את מערכות הערכים והמשפט הזרות, התנופה נבלמה. מדף הספרים היהודי שהתמלא ביצירות על מדיניות של תורה, הרב הרצוג והרב עוזיאל, הרב וולדינברג והרב ישראלי, נעצר כמעט לחלוטין. יצירות נוספות מהסוג הזה, הפכו והיו בשולי הדיון והלימוד הבית מדרשי והישיבתי.


בחלוף השונים נעשו נסיונות רבים וחשובים להשיב את הפיתוח הזה לליבת הדיון הבית מדרשי: קובצי תורה ומדינה וגילגולם החדש בקובצי תחומין, ההדרה של ספרי הרב ישראלי, הקמתם של גופי מחקר תורניים החל כמכון צומת, משפטי ארץ, כתר וכדומה. ברם עיסוק זה היה נחלתם של יחידים. בית המדרש ככלל, טרם נרתם לפיתוחה של תורת הכלל, תורת המדינה.

מעגלים שונים של חשיבות ישנן ביסודו של בית מדרש לתורת המדינה: ראשית, השבתו לגדולה של תחום שלם בתורה, שהיה חלק מהתורה ונטמן ונגנז במשך אלפי שנים, ומחכה ומצפה לגאולתו.

שנית, מדינת ישראל כמדינה יהודית, צריכה להשתית את ערכיה, שלטונה ומשפטה על יסודה של היהדות. על מנת לתת למדינת ישראל את הכלים לקיומה כמדינה מפותחת ומתקדמת, על עולם התורה לדון בנושאים אלו ולפתח תשתית ערכית ומעשית. דרישה זו מבית המדרש, תסייע בבניית קומה של יצירתיות ונטילת אחריות והובלה בנושא עיצוב מדיניות.

אולם הדברים עולים לרמה נוספת של חשיבות: מערכת הערכים של התורה היא המערכת היחידה שיכולה להביא את עם ישראל ומדינת ישראל לייעודה, ולאפשר לה להתמודד עם האתגרים הניצבים לפיתחה. מדינה הבנויה על עולם ערכים זר לא מציבה חזון ארוך טווח למדינה ייחודית-יהודית, בלב איזור עויין.

התודעה הרואה במדינת ישראל מקלט בטוח ,ומקום בו עם ישראל מביא לידי ביטוי את יסודו הלאומי, לא מספקת בעידן הנוכחי בהתמודדיות של מדינת ישראל. לטווח ארוך, היכולת להצדקה של קיומה של מדינה יהודית, והצבת חזון חי, תוסס, מבטיח וגאולי, נעוץ רק בתורה. השתתת המדינה, על ההבטחה לאברהם יצחק ויעקב, על חזון הנביאים, על צפיית הגאולה השלמה ונתינת הכלים בידה לבנות תודעה חדשה ישנה זו, ופיתוחה של מערכת מדינית היונקת מערכים אלו היא סם חיים למדינה. מערכת משפטית המושתתת על יושרה ומוסריותה של תורת ישראל. מערכת מדינית, כלכלית, חברתית, הבנויה על חוכמתה וצדקתה של התורה תביא ברכה למדינת ישראל ולעולם כולו.

בשולי הדברים נציין כי ההבנה שעתידה של מדינת ישראל נעוץ בעיצוב תודעה יהודית ולאומית מוגברת ובהשפעה על מדיניות קיים כבר אצל גופים ואישים שונים.

רגבים והמכון לאסטרטגיה ציונית, התנועה למשילות ודמוקרטיה ופורום "קהלת" ועוד גופים עסוקים בניסיון לעצב תפיסות ומדיניות לאומיות ויהודיות. גם פה חלקו של בית המדרש צריך לבוא לידי ביטוי, השילוב בין לומדי תורה וגופים העוסקים בעיצוב מעשי, היניקה מתוכן של תורה וחשיבה עתידית ולטווח ארוך, הליבון אל מול הזירה העכשווית והיעדים לטווח הקצר והבינוני, יכול לייצר תנופה גדולה, הפריה הדדית וחזון גדול.

אם תרצו אין זו אגדה!