דיויד נולד למשפחה עם זהות יהודית מדולדלת. את מלחמת העולם השנייה העביר דויד כחייל במערך הלחימה הטכנולוגי של צבא ארה"ב.

כמומחה לאקוסטיקה, בנה דיויד אולמות קונצרטים רבים בארה"ב, ביניהם גם כנסיות מפורסמות. את דרכו חזרה ליהדות עשה דיויד בדרך פתלתלה. דרך תנועות וזרמים שונים חיפש את דרכו. בשנות חייו הבוגרות הגיע דויד להכרה באמיתתה של התורה. משם צעד אל עבר שמירת תורה ומצוות באופן מלא.

את שנות חייו הרחוקות מיהדות המיר דויד בשאיפה לקרבת ה'. הוא החליט שכל עוד יוכל, יאמר סדר קורבנות ויתפלל יום יום אל מול הר בית ה'. יום יום מגיע דויד ממקום מגוריו בירושלים לישיבת 'בית אורות', ומהמקום הצופה אל עבר הר בית ה', הוא נושא תפילה. את שנת השמונים לחייו הוא כבר צלח, אולם דיויד עדיין ממשיך בחיוניות ובמרץ את אשר התחייב בליבו. לפני תפילת שחרית בשבת, כשהמתפללים עדיין מסירים את קורי השינה מעיניהם, יושב כבר דיויד במרפסת הצופה אל פני ההר ואומר את פסוקי הקרבנות. במשך היום הוא עוסק בתורה ובהפצת האור של התורה לאנשים ברחבי העולם.

היום הגיע דויד מרוגש, "מחר אני לא אומר תחנון" - אמר. למה? אתם שואלים? אני גם אזרח אמריקאי, מחר הנשיא האמריקאי מעביר את השגרירות לירושלים, עבורי כיהודי וכאזרח אמריקאי זה יום חג.

בשיר המעלות, אומר דוד המלך, "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים" - לפעמים אנחנו קצת חולמים, לא כל כך חדים בזיהוי התהליכים האלוקיים, אין בעל הנס מכיר בניסו. לפעמים אנחנו צריכים את הזיהוי דווקא מבחוץ: "אז יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות עם אלה", הגויים מזהים את התהליכים בחדות ומעוררים אותנו. ירושלים היא השלב של קומת הרוח במדינת ישראל.


התודעה הציונות הקלאסית לא ראתה בירושלים יעד הכרחי לקיום היהודי. מדינת ישראל התקיימה גם בלי ירושלים ההיסטורית. ירושלים הייתה שייכת ליעדים הרוחניים של העם היהודי. במלחמת ששת הימים באופן ניסי, התודעה הציונית נדחפה בכוח פנימי להגיע אל מחוזות הרוח. ירושלים, בית אל, שכם, חברון הם מקומות גאוגרפיים ממשיים, אולם הם טומנים בקרבם משמעות רוחנית. השיבה אליהם, היא למעשה חזרה ליעדים הרוחניים הטמונים בהם.

הגויים מבינים את זה מצוין, לכן שנים רבות הם סרבו להכיר בבעלותה של ישראל על ירושלים. את הזכות של העם היהודי להתקיים הם הסכימו לקבל, את האמירה הרוחנית שלו לעולם כולו לא. העולם לא היה בשל לשמוע את קומת הרוח של מדינת ישראל. ואנחנו לא היינו בשלים להשמיע אותו. מסתמן שהגיע הזמן לקומת הרוח של העם היהודי. נשיא המעצמה הגדולה בעולם מרגיש את זה, סגנו מרגיש את זה, גויים רבים בעולם מרגישים את זה, הגיע הזמן שגם אנחנו נרגיש את זה.

טראמפ צודק, דיויד צודק, הגדיל ה' לעשות עימנו, הגיע הזמן להיות שמחים.