
ייצוג לקטין, כזרוע של רוטלוי
הרב יאיר קרטמן
פורסם לראשונה בערוץ 7
ג' בסיון תשע"ח
כמו תמנון בעל זרועות רבות פועלת לה שיטת שינוי המבנה המשפחתי. אם המשפחה מצליחה להגן על עצמה בהצעת חוק מסוימת, היא תותקף מזווית אחרת.
זוכרים את חוק הורים וילדיהם? החוק שניסה להפוך את הילד לישות משפטית נפרדת מהוריו ואת ההורים לספקי שירותים לילד. החוק נשען על ההכרה כי המשפחה איננה יחידה אורגנית שלמה בהובלת ההורים, אלא קובץ של יחידים שעל פי הסכם מסוים חיים יחד. זוכרים את מירב מיכאלי שצוטטה כאומרת שהמשפחה שאנו מכירים היא המקום הכי פחות בטוח לגדל בו ילדים ? הנחת הייסוד שלה הייתה כי ההורים אינם האנשים שבאופן טבעי רוצים בטובת ילדיהם. קחו את הנחות הייסוד האלו תפעילו אותן במקומות שונים ותקבלו מערכת חוקים ענפה שמקדמת את אותו העיקרון, לעתים באופן ישיר ולעיתים באופן עקיף.
נתבונן כעשרים שנה לאחור. וועדה בראשות השופטת סביונה רוטלוי מתכנסת, על מנת לנסות להתאים את מגילת זכויות הילד של האו"ם למשפט הישראלי. בוועדה שותפים משפטנים, עובדים סוצאילים ומומחים מהאקדמיה. המכון הישראלי לדמוקרטיה וגופי זכויות אדם עוזרים במימון הועדה. רבנים ודיינים לא נוטלים בה חלק. הוועדה מפרשת את מגילת זכויות הילד בפרשנות יצירתית וחדשנית וגוזרת ממנה לא רק את הצורך בהגנה על ילדים במקרי קצה, אלא צורך ברפורמה רחבה במבנה המשפחתי. על פי הרפורמה, הילד יחדל להיות חלק מיחידה משפחתית אורגנית, ויהפוך להיות ישות משפטית נפרדת מהוריו. הוא יהיה זכאי למערך זכויות רחב זכויות אותן יוכל לתבוע בבית משפט באם לא מומשו.
הוועדה הקימה מספר וועדות משנה שכולן אמורות לממש את העיקרון של נפרדות משפטית. אחת מוועדות המשנה הייתה ייצוג קטין על ידי עורך דין בהליך משפטי אזרחי. לכאורה עיקרון שכולם מסכימים עליו, ילד בהליך אזרחי צריך מי שייצג את צרכיו. הגיוני, מוסרי. נבחן את המציאות כיום. מי אמור לייצג את טובת הילד בצורה המיטבית אם לא הוריו? ואם תשאלו, אם הוריו לא מייצגים את טובתו באופן מובהק? על זה עונה כבר החוק הקיים כיום: בית המשפט יכול למנות במקרה של צורך מיוחד עורך דין שיהיה לצורך הדיון אפוטרופוס של הילד. אולם הוועדה רצתה לשנות את המצב הקיים ולמנות לקטין בכל מקרה ייצוג משפטי.
לכאורה לאיזה צורך? הרי כבר כיום יש ייצוג לקטין במקרה שבית המשפט מזהה צורך שכזה? למה לחייב ייצוג משפטי באופן גורף, לסרבל ולייקר את כל המערכת המשפטית? התשובה טמונה בדברי ההסבר של משרד המשפטים לוועדה: "ההכרה בזכותם של ילדים לייצוג נפרד, מבטאת את ההכרה בילד כאדם נפרד מהוריו". כלומר, המטרה היא שינוי תודעתי המגדיר את הילד כישות נבדלת, והמגדיר את ההורים באופן גורף, לא כמייצג האותנטי של טובת הילד.
אם תרצו 'חוק הורים וילדיהם' מתובל במירב מיכאלי.
אמנם היו בין חברי הוועדה, שחשבו שמסקנות הוועדה, במקום לקדם את זכויות הילד פוגעת בהן, שהניסיון לשנות את המבנה המשפחתי, גורם נזק ליכולת לחנך את הילד ולאפשר למשפחה להיות מערכת יציבה ומחנכת, אולם הם היו המיעוט ועמדתם לא באה לידי ביטוי במסקנות הוועדה.
הצעת חוק המבוססת על מסקנות ועדת המשנה הונחה על שולחן הכנסת, במקביל הונחה הצעת חוק ממשלתית המבוססת גם היא על עקרונות אלו. נייר עמדה של מכון 'תורת המדינה' קובע כי יש לבלום חוקים אלו. מי שהמשפחה בעיניו היא יחידה אורגנית וקדושה, וההורים הם המייצגים האותנטיים של טובת הילד, צריך להתנגד להצעות החוק הללו.