לרונן בר, ראש שירות הביטחון הכללי, ולמערכת שהוא מופקד עליה יש ללא ספק זכויות רבות.

שנים של חשיפת טרור וסיכולו הצילו ועדיין מצילים את חייהם של יהודים רבים. לבלימה הראשונה של האויב במלחמת שמחת תורה, היו שותפים במסירות נפש, גם הכוחות הלוחמים של השב"כ.

ההבנה כי השב"כ רוצה בביטחון, ושעיקר תפקידו לאתר ולסכל את ניסיונות הפגיעה של האויב בעם ישראל, מאפשרים לתת בו אמון. גם לאחר אירועי שמחת תורה תשפ"ד. גם לאחר הכשל המודיעני בזיהוי מוקדם של האירועים. הבנת העומק היא כי אמון מאפשר תיקון. ושה'ביחד' יאפשר בעז"ה ניצחון.

זו לא העת לחפש אשמים ולהסיק מסקנות להמשך, אלא לחבור יחד על מנת לנצח במערכה. אולם יש להבחין בין חיפוש אשמים, וחוסר אמון, לבין יישום מסקנות הכרחיות באופן מיידי. המסקנות הבאות הצופות פני עתיד הן פשוטות: א. איסוף מודיעין וניתוחו, המבוסס בלעדית על הפרדיגמה של השב"כ אינה יכולה לספק את הצרכים המודיעיניים של ישראל. ב. ניתוח מודיעיני, המתייחס למרכיב האידאולוגי והדתי של אויב כמרכיב מישני, מתקשה לנבא מגוון של אירועי טרור ומלחמות. ג. התגובה הראשונית הביטחונית בנויה על מרכיבי הגנה מקומיים.

לקחים אלו חיוניים להצלחת הלחימה, הם חיוניים לביטחונה של ישראל, והם חיוניים להבניית האמון המחודש בין הציבור למערכת הביטחונית והשלטונית ובמיוחד כלפי השב"כ. מסקנות ה'ביחד' החברתי והענווה הביטחונית, יושמו במהירות במערכות השונות, מדיניות ואזרחיות כאחת.

מתוך רצון ליצור אחווה אמיתית. השר סמוטריץ' מקפיד על ממלכתיות ואחדות, חלק מאנשי המחאה הפסיקו את המאבק שלהם במחנה הלאומי-האמוני, השר בן גביר הבין, כי תפיסת הביטחון החדשה מחייבת תגבור של כוח המגן הראשוני המקומי ופועל במרץ לקידומו. הוא מינה את ניצב בדימוס שמעון לביא לפרויקטור לנושא. כיתות כוננות מחומשות ומאומנות בימים אלו.

אנשי ה'קול היהודי', הבינו כי מודיעין גלוי מבוסס ניתוח אידיאולוגי, הוא כלי מודיעני משלים, רב ערך, למניעת טרור וסיכולו. הם סורקים בהתנדבות מאות פוסטים ופרסומים גלויים של האויב הערבי כאן בארץ ישראל, ומביאים לסיכול פעולות טרור. מי שריכז את הפעילות המודיעינית מצילת החיים היה אריאל דנינו. כולם שמו את העבר והמשקעים מאחוריהם ונחלצו כתף אל כתף להצלחת מלחמת ישראל בימים עליו.

אולם דומה, כי הענווה הנדרשת מכולנו בעת הזו לא הגיעה לאגף מסוים בשב"כ. המחלקה היהודית. נדמה כי המסקנות המיידיות פסחו עליה. כאילו אירועי שמחת תורה עבורם התרחשו בגלקסיה מקבילה וממילא לא נוגעים אליהם. היכולת לחמש מתיישבים חלוצים במקומות מבודדים כדי שיוכלו להגן על עצמם, נתקלה בקשיים על ידי המחלקה היהודית בשב"כ.

מתיישבים שקיבלו אמצעי הגנה ונשקים מהמערכות הביטחוניות נדרשו להחזיר אותם בגלל הבקשה של המחלקה היהודית, כמו למשל במקרה של עמישב מלט. רכז הפרויקט המודיעיני המדהים של הקול היהודי, נעצר אמש בצו מנהלי חתום על ידי שר הבטחון. הפעולות של המחלקה היהודית בשב"כ, אינן רק חוסר הבנת המצב או חוסר רגישות, הן אינן רק התעלמות מאירועי שמחת תורה. הן מהוות סכנה מיידית לביטחונם של יהודים שנשארו ללא נשק, הן פוגעות בעבודה מודיעינית מצילת חיים ופוגעות בישראל כולה.

האמון במערכות הביטחוניות, בעומדים בראשן וב'ביחד' הלאומי הוא מרכיב קריטי בהצלחת המלחמה הנוכחית. המחשבה כי מי שכשל גם יוכל לתקן, וכי המידע שהוא מפיק אכן רלוונטי, הן היסוד לאמון הזה. המקרים של דנינו ומלט, אינם, אם כן, רק כואבים או נעדרי רגישות, הם אינם רק פעולה שגויה של המחלקה היהודית הם מהווים נורת אזהרה אדומה.

אסור שהציבור בישראל ישאל את עצמו האם יתכן ששוב מפקירים ישובים ומשפחות בישראל? האם באמת לשב"כ אין מערכת הפקת לקחים? אולי המדיניות הביטחונית והמודיעינית שהובילה אותו לפני שמחת תורה ממשיכה? והכל רק מילים לציבור? אווירה כזאת מסכנת בצורה מוחשית את ה'ביחד'. סכנה מוחשית לאמון הלאומי והמבצעי בשב"כ.

טוב יעשה ראש השב"כ אם ירסן את פעולות המחלקה היהודית. טוב תעשה ועדת חוץ ובטחון והקבינט הבטחוני, אם יזמנו את ראשי המחלקה היהודית לברור ולדיון על ההשלכות של המדיניות בה הם נוקטים בעת המלחמה. בידינו הדבר. בנפשנו הדבר.