שופט או דיין
הרב יאיר קרטמן
פורסם לראשונה בערוץ 7
י"א בסיון תש"פ
סוגיית עולם הדיינות יכולה להיות סוגיא אסטרטגית ממדרגה ראשונה, היא מהווה אופק לפיתוח הנהגה תורנית ואינטקלטאולית
הרכב הועדה למינוי דיינים, לא עומד במרכז סדר היום של הציונות הדתית. הרב חיים נבון ניסח זאת, בבהירות. מינוי דיינים, במובחן ממינוי שופטים, לכאורה כבר אינה סוגיה אסטרטגית ציבורית.
מוטת הכנפיים והשפעת הפסיקה של בתי הדין מצטמצמת כבר שנים רבות לתחומי הגיטין, ומשכך, הציבוריות בציונות דתית מייחסת לו כבר משמעות מקצועית בלבד,לא ערכית.
הניתוח של הרב חיים מדויק, אולם המסקנה שנובעת ממנו, והיא השלמה עם חוסר העניין הציבורי, אינה במקומה.
תהליך הכרסום במעמדם של בתי הדין הוא תהליך ארוך, אשר רובו נעשה במחשכים המשפטיים ללא ידיעת הציבור.
האם מישהו בציבור זוכר את קיומו של 'בית הדין המיוחד' והיעלמותו המסתורית? 'בית הדין המיוחד' עוגן בחקיקה, כמוסד שאמור להכריע בסוגיית גבולות הסמכות בין מערכת בתי הדין הרבני למערכת בית המשפט הכללי. על פי החוק, כאשר מתעוררת שאלה ביחס לסמכות השיפוט הרלבנטית, 'בית דין המיוחד', אשר אינו כפוף לאחת ממערכות המשפט, מתכנס ומכריע ביד מי סמכות הדיון. למרות עיגונו בחוק, בית הדין נגנז למעשה על ידי פסיקות בג"ץ אשר בפועל הפקיעו מידי 'בית הדין המיוחד' והעבירו לעצמם את הסמכות לקבוע במקרים גבוליים היכן יידון כל מקרה.
כמה אנשים מכירים את 'בג"ץ בבלי', בו חייב בג"ץ את בתי הדין הרבניים לדון על פי המשפט האזרחי ואסר עליהם לדון עפ"י דין התורה, תוך התפתלות ושינו משמעות החוק, ובניגוד לנוהג ולפסיקה של בית המשפט עצמו.
ובימים אלו ממש, אנו עומדים בפני שלב נוסף בכרסום של בג"ץ בסמכויות בית הדין. בתקופה הקרובה, אמור להתקיים דיון על פסק דין המכונה כ'בג"ץ הבוגדת' אשר דן בחוקיות פסק דין של בית הדין הרבני הגדול, בנושא חלוקת רכוש בגירושין. בפסק הדין שנפסק בבית הדין הגדול, ניתנה משמעות כלשהיא על ידי אחד מהדיינים לחוסר נאמנות זוגי, בתגובה, עתרה האישה לבג"ץ על מנת לפסול את פסק הדין שכן יש בו איזכור לדין הדתי, בגידה. (הבנתם? בית הדין הרבני הגדול פסק על פי דין תורה!! נבהלתם?)
במקרה, בהרכב של בג"ץ, ישב הרכב שמרני, אחד מהשופטים מינוי של שקד, שדווקא אשרר את פסק הדין בעיקר מסיבות של כיבוד הערכאה השיפוטית הרבנית. מבחינת בג"ץ, מדובר היה בתקלה, הפיכה מוחלטת של כיוון הספינה, שנים רבות 'נהנה' בית הדין הרבני מביקורת שיפוטית בגצי"ת הדוקה, משמעות פסק הדין הייתה, כי חלילה אנו עלולים לחזור לעידן בו בתי הדין ידונו על פי משפט התורה, ללא פיקוח של בתי המשפט. ישבו טובי המוחות לפתור את המשבר ולבסוף נמצא הפתרון: לא בג"ץ אלא דנג"ץ - דיון נוסף בבג"ץ, ההרכב יורחב לתשעה שופטים, השמרניים יהיו במיעוט והכל כבר יבוא על מקומו בשלום.
סוגיית עולם הדיינות יכולה להיות סוגיא אסטרטגית ממדרגה ראשונה, היא מהווה אופק לפיתוח הנהגה תורנית ואינטלקטואלית, היא יכולה להיות תשתית לפיתוח והטמעת נורמות של תורה בכל תחומי החיים, לשקף את התמהיל הערכי של בתי המדרש השונים ולהוות חלופה ואלטרנטיבה למערכת המשפטית המקבילה. הכח לחולל את כל זה הוא בידי בידי הציבור.
הפתרון אם כן מצוי, לא בהשלמה עם המצב, אלא בהתעניינות ציבורית בעולם הדיינות. ולפעולה מעשית ופוליטית, להשיב ולהרחיב לבתי הדין את הכח וההשפעה שניטלו מהם שלא כדין.