הגות ועיון: "נשמות דור המבול יחזרו לעולם - או שמא זו סופה של המשפחה היהודית?" - שיח עומק לרגל השקת סדנת "נלחמים על המשפחה"

בעולם המודרני התבוללות אינה האיום הבלעדי שמאיים על דמותה ההיסטורית של התא המשפחתי היהודי בארץ ובעולם.

למעשה, נראה שכל המשפחה המודרנית, בין אם יהודית או לאו, בדרך להתמוטטות.

עוד לפני שערעור המשפחה הפך ל'מפומפם' בידי כוהני התקשורת, הרי שהיה זה לאחר עשרות שנים של עלייה בשיעורי גירושין (תוצר של צלקות ועיוותי עולם הדייטים), עלייה חדה בשיעורי דיכאון וחרדה כמו גם ירידה בילודה בקרב נשים עובדות שהתרחשו במקביל לעלייה תלולה בבעיות נפש בקרב ילדים.

"עזה אהבה כמוות" אמר החכם שבאדם. ואכן למול טבעה העז של האהבה ה"פתיחות" המודרנית והליברלית לא בהכרח השכילה להתמודד היטב - ולפנינו התוצאות בשטח.

באחרונה חלה תפנית נוספת שכן כמו שהפמיניזם עצמו החל בליברליזם ועבר לפסים מרקסיסטיים, כך בדיוק מפעל פירוק המשפחה שעבר מהפסים ה'ליברליים' אל אלה המרקסיסטיים.

מה שהחל בשם שיוויון הזכויות הליברלי הואץ ע"י התאמתו לסטרוקטורות היררכיות-מרקסיסטית שמבצעות אידאליזציה והיררכיזציה למודלים ואופנים שבהם הן היסוד המשפטי, הן היסוד התרבותי והן היסוד הביולוגי המסורתי של המשפחה מפורק בדרך למהפכה נורמטיבית כוללת.

התוצאה: ביטול תפיסת "והיו לבשר אחד".
במציאות זו , של משפחות מרובות-הורים, ילדים הגדלים בלא אב או אם, החליטו מכללת ליפשיץ, 'מעלה – המרכז לציונות דתית' וארגון 'תורת המדינה' להפיק סדנת הרצאות מחקר והגות בת 7 מפגשים.

"תזת-העל שהנחתה את הקורס היא ההבנה שלאורך ההיסטוריה היו ניסיונות לייצר מבנים אנושיים-חברתיים משפחתיים אחרים, ושלאורך כל הדרך התורה מדייקת את האנושות לכיוון מאוד מסוים", פותח הרב יאיר קרטמן, ראש ארגון תורת המדינה, אחד המרצים בתכנית.

לצד הרב קרטמן אנו כאן עם הרב יעקב יהודה יקיר ראש בית המדרש הפורס חסות על סדרת ההרצאות במטרה להבין את שורש התופעה ולשמוע אודות הסדרה.
רבנים וחברים, משבר המשפחה עבר מזמן נורמליזציה משפטית-תרבותית, האם המטרה של הסדנה היא להקנות כלים להתמודד עם התופעה?

"הקורס חושף את מצב המשפחה בעולם הפוסט-מודרני ואת משבר המשפחתיות העולמית. כמו כן אנו מאירים אלומה אודות סכנת היכחדות תרבויות שלמות על רקע המצב הנוכחי. קריאה בספרו של דאגלס מארי 'המוות המוזר של אירופה', וצפייה בנתונים כמותניים אחרים, מאששת את העובדה שתרבויות שלמות בדרך להיעלמות דמוגרפית. לדוגמא ביפן יש שעון המציין את הזמן בו ימות היפני האחרון. ובברלין גני שעשועים עוברים הסבה לכלבים כי אין ילדים. ישראל עם זאת היא דווקא אלומת אור - אחת היחידות ב-OECD עם שיעור ילודה חיובי".

אז לנו יש סיבה לאופטימיות?

"לא בטוח" עונה קרטמן. "אלון שוסטר, מדבר על הגבלת ילודה ומרב מיכאלי טוענת שהמשפחה זה המקום הכי מסוכן לילדים, ותומכת ב"הוצאת רישיון להורות". יש כוחות שעובדים חזק נגד המשפחה. ההשפעה של הרוחות העולמיות מסכנת גם אותנו".

הזכרתם את אירופה, שם מן הסתם שורשי המשבר, ושם גם הוא העמוק ביותר

"למנהיגי מדינות ומפלגות – באירופה אבל גם בארץ - אין ילדים. אז יש לכך הסבר קרייריסטי, אך תופעה כה רחבה חייבת הגיון-תרבותי משותף - במיוחד כשמדובר במנהיגים של עשרות מדינות. לדעתי יסוד התופעה טמון בכך שקשר דם הוא המחבר העמוק ביותר בין בני אדם, והוא הולך ונעלם מהתרבות".

"האחראי לכך הוא ג'ון לוק אשר ביטל את ההבדל בין הורות טבעית והורות אפוטרופוסית. בעיניו של לוק, אין השלכה מוסרית וערכית להולדה טבעית ולהולדה שאינה טבעית.

אתה מוכן להסביר את הבעייתיות בתפיסת לוק, שדווקא נחשב לאחד מאבות החינוך הליברלי-הקלאסי?

רוברט פילמר, בר-פלוגתא של לוק, ביסס את המבנה המשפחתי על סמכות מוחלטת של האב על ילדיו.

כך הסביר את סמכות האב להוציא בן למלחמה. הרי אברהם אבינו יצא למלחמה עם חניכיו ועשיו לקח למלחמה 400 איש. פילמר טען שלאב המשפחה סמכות של חיים ומוות, ולכן גם למלך סמכות שכזו על כל נתיניו. פילמר בנה את הסמכות על ההולדה, אך לוק רצה לרוקנה מתוכן ולומר 'אין סמכות שנובעת מההולדה', בכך הוא יצר זהות בין הורה לילד ביולוגי, ובין הורה לילד מאומץ. לוק הוא אבי המשפחה ההסכמית. כל המדברים אודות רישיון להורות: המשענת הפילוסופית שלהם אצל לוק.

כי מי נתן את הרישיון להורים?

אז בין פילמר ולוק מה התורה אומרת?


פילמר סבר שיש סמכות מוחלטת לחיים ולמות של הורה על ילדו, כי הוא הוליד אותו. לוק אמר לא ההורה הולידו אלא אלוקים ולכן אין להורה סמכות טבעית.

התורה אומרת שלושה שותפים באדם: הבורא, אביו ואמו.

אין להורים סמכות מוחלטת, כי יש שותף שלישי, אבל זה לא אומר שאין לך זיקה וקשר טבעיים.

אך חשוב לזכור, לוק אינו לבד - הגורם השני, ואולי הקטלני לא פחות בפירוק המשפחה המודרנית הוא מרקס. המעדיף את סמכות המדינה על פני המשפחה.

בעצם לוק מפורר את הקשר הטבעי, ומרקס הולך רחוק מכך, הוא טוען שגם לו יש קשר טבעי או לא טבעי, אלו ואלו כפופים לאינטרסים של חברת-המדינה.

בהחלט.

יש סיפור טראגי להדגים כיצד המרקסיזם פגם בלכידות המשפחה המודרנית.

שמעת פעם על הילד פאוול מורוזוב?.

פאוול הוא ילד שהפך לגיבור-לאומי בבריה"מ, מדליות, טקסים, מוזיאונים - כולם קרויים על שמו. הסיבה? הוא מסר את אביו למשטרה-החשאית למות במחנה ריכוז שכן אביו מכר מזון בניגוד לחוקי המדינה. בעצם פאוול היווה דוגמה לכך שמה שחשוב בעולם נטול אלוקים הוא נאמנות לא למשפחה - אלא למדינה. ביטוי לסטייה המרקסיסטית הרואה בקשר המשפחתי כבבואה למאבק מעמדי קודם.

מאז המוזיאון שהוקם על שמו נסגר, אך לאחרונה הוא נפתח מחדש - ואתה יודע מי מתחזק את המוזיאון מחדש לאחר נפילת בריה"מ? - ג'ורג' סורוס. למה ? כי פירוק המשפחה, הוא פירוק הלאום.

הקשר הזה בין מגמות לוקיאניות מרקסיסטיות מתבטא במבנה הסדנה.?

המרכיב הראשון של הסדנא היא הרצאתו של הרב חיים נבון המאגדת תחושות בנתונים קשיחים.

על הבסיס האמפירי/סטטיסטי מתבססות הרצאות ההמשך מתוך הכרה בכך שהאתגר המשפחתי הוא אתגר תרבותי, לא אתגר כלכלי או התנהגותי. וזו מהסיבה שרק תרבות מסוימת יכולה לייצר משפחתיות ורק תרבות אחרת מסוגלת להרגה.

ממילא זו השאלה העומדת בלב הנראטיב, ומתוך אתגר זה אנו פועלים בהבנה שהמאבק על מבנה המשפחה אינו חדש.

הוא מאבק הקיים משחר ההיסטוריה.

וכאן הסדנא בעצם "מפרקת" בלשון הצרפתים את חז"ל. מנתחת לעומק ולשורש את הפסוק 'ודבק באשתו והיו לבשר אחד', ומסבירה כיצד הוא מהווה יסוד קיום המשפחה.

שכן בכל אחת מהמילים בפסוק טמונה אפשרות אחרת למשפחתיות. מודל שונה.

בכל אחת מהן גם מדייקת התורה את האנושות למשפחה של 'זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם'.

אז הפסוק בבראשית מגדיר את מבנה המשפחה הבריא?

אכן.

"ודבק", באשתו ולא בזכר - קרי הדבקות היחידה זה זכר ונקבה. האופציה היחידה לצאת מה'לבד' היא בדבקות עם נקבה ולא עם זכר.

רוצה לצאת מהאחד שלך לאחד אחר?, בנקבה ולא בזכר.

"ודבק באשתו", באשתו ולא באשת חברו - קרי, אמנם יכול היית לחשוב שמשפחה לא מחייבת במישור המיני. אין בלעדיות. אין ייחודיות במיניות. ואת זה גם חז"ל שוללים. וזה מן הסתם מתבטא בציווי 'לא תנאף'.

"והיו לבשר אחד" - זה אצל הולד. איך שניים הופכים לאחד? - 'הטופ' הוא יצירת דור המשך ששניהם משוקעים בו. והרי בולד בשרם הופך אחד - זה מודל הבינוי של המשפחה.

אז אחרי שהרב חיים [נבון] מדבר על הנתונים והמגמות הרב ניר מנוסי מדבר על 'זכר ונקבה',

לאחר מכן 'באשתו ולא באשת חברו' - על יסוד הנאמנות והמחויבות כמרכז הקשר הזוגי מדבר הרב יעקב יקיר.

'והיו לבשר אחד' של קשר הדם כיסוד הקשר המשפחתי זה הרב יאיר קרטמן.

ומיכאל פואה מעניק מבט מקרו על איך השפה מעצבת את תרבות המשפחה וכיצד מילים משמשות כלי במאבק זה.

אני אקדמאי וגם יהודי ""מודרני"", ממה שאני רואה הסדנא מבקשת לשלב ידע מחקרי לצד תובנות השקפתיות מחכמת ישראל, היא בעצם מדברת אל המשכיל החילוני ואל התלמיד חכם הדתי.

כל הרצאה היא זיקוק של 40 דקות של מחקרים. וכל מרצה מבסס את עבודתו על מחקר קפדני המשלב את התורה כמקור תרבותי מחייב, בממשק ובמציאות ומתוך דו-שיח עם התרבות העכשווית. החידוש מגיע בסינתזה של התורה כאמת תרבותית. עבור הצופים הדתיים זו אינה הרצאה רבנית רגילה. זו בעצם שפה חדשה שהיא רוחנית-תרבותית, יונקת מהתורה כמקור מחייב ועושה כן באמצעות כלים תרבותיים-עכשוויים.

עבור הצופים החילונים אנו מנגישים בעצם את ההכרה של הדרך היחידה לשמר את הקיום האנושי.

הרב קרטמן, הזכרת את הרעיון של דור המבול כאובייקט המשמש את תנועת ''הגאווה'' זו פרשנות פנומנולוגית וקבליסטית כמעט לשימוש חדש בסמל מקראי עתיק יומין

הקשת מסמלת את היציבות האלוקית שהקב"ה מביא אחרי דור המבול. היא נעשתה כדי לאפשר תיקון נינוח לעולם. עתה מפרשים הלהט"ב את היציבות כהכשר לדור המבול. לכן אנו רואים בקשת סימן להיזהר לא לחזור למעשי דור המבול והם רואים בה סימן 'אוקי' עברנו את המבול. לכן שנינו רואים בקשת דברים הופכיים. אנו רואים מקור לתיקון שורשי ועמוק ולכן נצליח לתקנו לאט לאט.

"הרב חיים מבריסק שבאו אליו בתביעות-רמות. אתם לא נאורים תתקדמו להומואים וכדו', הוא אמר אנו לא נאורים? הרי התרבות הראשונית הייתה סל של תאוות, התורה היא זו שלקחה את האדם למקום של צלם אלוקים, אתם רוצים להחזיר אותנו לזמנים הפרה-היסטוריים".

בעומק הדברים, בפנימיות - הבירור, מדובר בהתייצבות מתריסה של האנושות מול האלוקות, זה מתרחש כאשר נשמות דור המבול יחזרו לעולם.

ואנו מתקרבים לשם?

אני חושב שכרגע אנו ניצבים למול הניסיון האנושי המקסימלי לפתור את כל הבעיות בעצמנו.

שאני אומר דור המבול חוזר, ואומר אני, האנושות, אפתור את כל האתגרים. ולכן זה גם מרקסיזם וגם ליברליזם.
בעצם הנרקיסיזם של המרקסיזם והליברליזם יחדיו הם ביטוי לביאת 'דור המבול' בכפירה בטרנצנדנטיה, בגאווה לעיצוב המציאות בכוחי ועוצם ידי

ואמר מישהו שהאידיאולוגיות הגדולות המירו את רעיון המחויבות ברעיון הבחירה. המחשבה שהאנושות בבחירתה יכולה לעצב את החברה, את עצמה, את הכל - השפיעה גם על הליבה של הקיום האנושי - המשפחה.

אם הכל נתון לבחירתנו הכוונה שהאדם הופך להיות אלוהים, וזה הניסיון האנושי האחרון. הפוסט מודרנה יכולה להיות ענווה גדולה אבל היא יכולה להיות גאווה. אנו כה מוצלחים שאת הכל נוכל לעצב בעצמנו. את זהותנו המינית והחברתית.

ולכן כמו שאומר הרב יקיר, האנושות בסוף תבין ותבוא ותאמר, "אנו הורסים לעצמנו את החיים, 'אוקי' הרגנו את אלוקים, בלשון ניטשה, ובזה חיסלנו גם את האנושות. האלוקים מתחיל לחזור – האנושות תבקש שיחזור. כי הזהות שלנו היא מעל הגדרתנו את עצמנו.

האלוקי יופיע: זה אני. יש מקור אלוקי. הוא מקור הפשר, המשמעות, העומק, היעד, החזון. זה לא אתם. אחרי שתכירו שאני המקור תוכלו להיות בגן עדן. אתם רוצים גן עדן בעצמכם? גן יהיה רק כשתהיו מוארים מהאור שלי".