רקע כללי

דנג"ץ (דיון נוסף) הבוגדת הוא דיון מיוחד, שיאו של הליך משפטי הנוגע בליבת הגדרת המשפחה בישראל.

הדיון הראשון נערך בהרכב מורחב של תשעה שופטים ב-י"ד אב תש"פ (4/8/20). ובחודש שבט תשפ"א נכתב פסק הדין.

'בג"ץ הבוגדת' עוסק בהשלכות של נאמנות זוגית על חלוקת הממון והוא משליך על מבנה המשפחה, מערכת היחסים בין המחוקק לבג"ץ, ומערכת היחסים בין בג"ץ לבתי הדין הרבניים.

​

תקציר המקרה המשפטי

הדיון המשפטי עוסק בסכסוך בין בני זוג על חלוקת הממון בגרושין. מוקד הסכסוך, הוא דירת מגורים, אשר הייתה רכושו של הבעל מירושה, וכעת בגירושין, האשה טוענת כי מחצית משוויה שייכת לה.

מעבר להיבט הקניני של העברת רכוש ירושה, בניגוד לרצון הבעלים, עמדה העובדה, כי האשה בגדה בבעלה.

ערכאה ראשונה של בית הדין הרבני תמכה בעמדת האשה, אולם בית הרבני הגדול, הפך את ההחלטה על פיה והשאיר את הדירה ברשות הבעל.

העקרון של פסק הדין הסתמך  על החוק, אשר מחריג נכסי ירושה, מחלוקת הרכוש בעת הגירושין. בנוסף, צמצם בית הדין הרבני את תחולתו של ציר נוסף  'עוקף חוק' של בג"ץ, הקרוי 'השיתוף הספצפי', ולא החיל אותה במקרה זה, בגלל נתוח ההיבטים של ההשקעה בנכס. בדברי אחד מהדיינים, הועלתה טענה מסייעת ולא מכריעה, כי ודאי בעת בגידה, העברת רכוש ירושה מרשות לרשות, דרך ציר ה'שיתוף הספצפי' אינה קבילה.

האשה עתרה לבג"ץ, כשעמדתו של הדיין, שהתייחסה לבגידה כמרכיב בחלוקת הרכוש, עומדת במוקד הפניה  על מנת לבטל את פסק הדין. בג"ץ ברוב של שני שופטים מול אחד, אשרר את פסק הדין בעיקר מטעמים של נתינת מקום לאוטנומיה השיפוטית של בתי הדין הרבניים וכיבוד האוטנימיה של היחיד ביחס לרכושו. האשה עתרה שוב לבג"ץ על מנת לקבל דיון נוסף, אל הבקשה לדיון נוסף הצטרפו ארגוני נשים, שאף הגישו בקשה להצטרף כידידי בית המשפט בהליך עקב משמועתו הרחבה. הנשיאה חיות החליטה כי עקב המשמעיות הרחבות בתיק, יתקיים דיון נוסף בהרכב מורחב של תשעה שופטים.

     

משמעותו הציבורית של הדנג"ץ

השלכות פסק הדין נוגעות בסוגיות יסוד בחברה הישראלית והא מקרין על מבני החברה המשפחה והמשטר.

משמעות הדנג"ץ היא בשלושה צירי התייחסות מרכזיים:

1. ציר המשילות והדמוקרטיה- העימות בין בית המשפט העליון לכנסת- בחוק יחסי ממון, והסדרת היחסים בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת.

2. ציר היחסים בין מערכת בתי הדין הרבניים, לבין בתי המשפט- כיבוד האוטונמיה השיפוטית של בתי הדין הרבניים כמעוגן בחוק, או המרתה בכפיפות ערכית ופסיקתית לבג"ץ.

3. ציר המהות- העמדת המשפחה על בסיס האוטונמיה של היחיד אל מול המשפחה כישות מאוחדת, המרת המרכיבים של נאמנות ומחויבות במשפחה, למרכיבים של חרות הגוף. ניפוץ לא תנאף במילים פשוטות.

ציר התייחסות משני הם כיבוד האוטונמיה של האדם ביחס לרכושו.